חוק הגנת הצרכן ואיסור הטעיה
post image

חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 חל על "עוסק", אשר מוגדר בסעיף 1 לחוק, כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". "צרכן" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".

סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, קובע כי אסור לעוסק לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה העלול להטעות צרכן בעניין מהותי בעסקה. ההטעיה יכולה להיות בדרכים מגוונת – בכתב, בעל פה או בדרך אחרת, והיא יכולה לקרות אף לאחר מועד ההתקשרות בעסקה.

עניין מהותי בעסקה איננו מתוחם למקרים מוגדרים, אך חוק הגנת הצרכן נותן דוגמאות מהם אותם "עניינים מהותיים" בעסקה. כך, למשל, עניין מהותי בעסקה הינו עניין הנוגע לטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות או עניין הנוגע למידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס.

דוגמה להטעיה יכולה להיות מקום בו עוסק גורם לצרכן להאמין כי קיים מבצע על מוצר מסוים, הצרכן רוכש את המוצר על סמך המחיר המוצע (מחיר מבצע) אך בסופו של יום מגלה הצרכן כי המוצר נמכר לו במחיר מלא.

תשומת הלב כי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן מחיל עצמו אף על עניינים מהותיים בעסקה אשר עלולים להטעות צרכן אף אם לא נגרמה הטעייה בפועל ולא נגרם כל נזק. מכאן אנו למדים את החשיבות שמייחס המחוקק לחובותיו של עוסק לנהוג בתום לב אל מול הצרכן ולהסיר ממנו מכשולים אשר עלולים להטעות אותו ברכישת המוצר או השירות.

בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, נז (6) 385, קבע בית המשפט מסמרות בחובת הזהירות של העוסק באיסור הטעיה בקובעו כי: "האיסור איסור הוא על התנהגות, ועוסק עובר על לאו של איסור הטעיה גם אם דבר שהוא עושה – במעשה או במחדל – אך "עלול להטעות" צרכן, קרי גם אם איש לא הוטעה כלל מאותו דבר שעשה".

בית המשפט קובע בעניין ברזני הנ"ל כי הרציונל בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן נועד להבטיח לצרכן כי יקבל מידע אמין על נכס או על שירות המוצעים לו, כדי שיוכל להחליט באורח שקול אם יבצע עיסקה ואם לאו.

הטעיה בפרסומת

מעבר לחובת איסור ההטעיה הקבועה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, קיימת חובה נוספת בסעיף 7 לחוק ביחס לפרסומות מטעם עוסק. אומנם גם סעיף 2 לחוק מחיל עצמו על פרסומות, אך סעיף 7 לחוק הגנת הצרכן קובע חובה ספיציפית בקשר לפרסומות מטעם עוסק.

במסגרת איסור ההטעיה החל על פרסומות נקבע כי אם עוסק ציין בפרסומת מטעמו עובדות בדבר התכונות של נכס או של שירות או בדבר ממצאי בדיקה שנעשתה בהם, או בדבר התוצאות הצפויות מהשימוש בהם, יהא הממונה על חוק הגנת הצרכן רשאי לדרוש מהעוסק או ממי שהביא את הדבר לפרסום, שיציג ראיות להוכחת אותן עובדות; ככל ולא יוצגו ראיות להנחת דעתו של הממונה – תהא בכך ראיה לכאורה שהפרסומת מטעה.

איסור ההטעיה בפרוסמת הקבוע בסעיף 7 לחוק הגנת הצרכן קובע כי פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תכנה איננו מטעה. גם כאן, המחוקק שם אל לבו את החשיבות, העוצמה וההשפעה הרבה שיש לפרסומות והוא מחיל לגביהן נורמות המחייבות מסירת מידע מלא ואמיתי לצרכן.

עורך דין הגנת הצרכן

למשרד עו"ד יוסף בן-דוד ניסיון רב בניהול הליכים משפטיים בתחום הגנת הצרכן, לרבות ייצוג וליווי משפטי בתביעות ייצוגיות העוסקות בהפרות של עוסקים שונים את חוק הגנת הצרכן.

כך, בתביעה ייצוגית בתחום הגנת הצרכן, אשר טופלה על-ידי משרדנו כנגד חברת קוסמטיקה, נקבע פיצוי לקבוצת הנפגעים בסך 1,206,060 ₪. לקוחת המשרד, אשר, בין היתר, הוטעתה מפרסומי חברת מאליס קוסמטיקה בע"מ, הגישה באמצעות משרדנו בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד החברה.

בפסק הדין שניתן ביום 3.11.2019 קיבל אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב הסכם פשרה שהושג בין הצדדים במסגרתו נקבע שהתובענה הייצוגית תתקבל בכל הנוגע לטענות בדבר הטעיה על פיה מפורסמות בינלאומיות משתמשות במוצרי החברה וכן לעניין על פיו ניתן היה להבין לכאורה כי השימוש במסכות הבד הלבנות של החברה מביא לעור חלק תוך עשר דק'.

* הסקירה המובאת לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.