סקירה משפטית

הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית שזכתה להגנה מפורשת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ההגנה על זכות זו אף מעוגנת בדין האזרחי והפלילי בגדרו של חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

בפסיקת בתי המשפט הוכרה הזכות לפרטיות כאחת מהחירויות המעצבות את אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל ומבססות את הכבוד הבסיסי שלו זכאי כל אדם באשר הוא (ראה, למשל: רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים (החלטה מיום 5.11.2017).

הסקירה המובאת להלן אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.

חוק הגנת הפרטיות – פגיעה בפרטיות מהי?

סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו".

סעיף 2 לחוק קובע כי "פגיעה בפרטיות" היא, בין היתר, בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; האזנה האסורה על פי חוק; צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;

הדוגמאות לעיל אינן מהוות את מלוא המקרים בהן תוכר פגיעה בפרטיות, וקיימות דוגמאות נוספות הנסקרות במסגרת סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות.

סעיף 2(4א) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "פגיעה בפרטיות" היא גם פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות;

סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "פגיעה בפרטיות" היא גם העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו.

חוק הגנת הפרטיות ואיסוף מידע

הזכות לפרטיות כוללת בחובה לא רק הגנה מפני "גילוי" מידע לצדדים שלישיים, אלא גם מתייחסת לפעולות הקודמות לגילוי במישור הזמן – איסוף המידע.

הגבלות על איסוף מידע הנוגע לאדם ועל שמירתו (אגירתו) באופן אלקטרוני היא חלק אינטגרלי מהזכות לפרטיות. על כן, פרק ב' לחוק הגנת הפרטיות כולל פרק מיוחד העוסק בפיקוח על מאגרי מידע.

כך, למשל, במהלך ההתמודדות עם מגפת הקורונה, עלתה לדיון הסוגיה הנוגעת למעקבי השב"כ אחר אזרחים. בית המשפט העליון ציין בהקשר זה כי: "הודעה שמקבל אדם על הימצאותו במקום מסוים בשעה נתונה עשויה להיות בעלת משמעות דרמטית מבחינתו. במובן מסוים, זהו ההיפוך המוחלט לתפיסה הקלאסית של הפרטיות כ"זכות להיעזב במנוחה".

בית המשפט העליון אף הדגיש כי איסוף מידע אל אזרחים הוא אף היפוך התפיסה של הפרטיות כשליטה, "במובן זה שהוא מבטא אובדן מידי של שליטת האדם עצמו במידע הנוגע לחייו".

על כך יש להוסיף, כי האפשרות "להשתלט" על מידע טכנולוגי של אנשים אף כורכת עצמה בסיכון הנוגע לדליפת מידע, וכי הסכנה של דליפת מידע מבטאת ממד נוסף של פגיעה בזכות לפרטיות.

חוק הגנת הפרטיות – מעקב מעסיק אחר הודעות דוא"ל של עובד

בפסיקת בית המשפט נקבע כי מעסיק אינו רשאי לקיים פעולות מעקב אחר התכתובת שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או "בתיבה המעורבת", ואסור לו לבצע חדירה לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד בתיבות אלה.

עם זאת, בהתקיים נסיבות חריגות, המעביד רשאי לבצע חדיר לתוכן, ורק לאחר שנקט באמצעים טכנולוגיים חודרניים פחות המעידים על שימוש בלתי ראוי של העובד בטכנולוגיות שהועמדו לרשותו לצרכי עבודה.

רק בהתקיים התנאים המצטברים הנ"ל על המעסיק לבקש ולקבל הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות הכללית בדבר חדירת המעסיק לתיבה האישית או המעורבת, ולתכתובת האישית המצויה בה.

בנוסף לכך, ככל שמדובר בחדירה לתיבה המעורבת, נדרשת הסכמתו הספציפית של העובד לכל פעולת חדירה של המעסיק לתוכן התכתובת האישית שלו, להבדיל מתכתובת מקצועית באותה תיבה.

ראה: ע"ע (ארצי ) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 08.02.2011)‏‏; רע"א 3661/16 חברת רמט בע"מ נ' רמי שמיר – הנדסה אזרחית בע"מ (פורסם בנבו, 23.08.2016)‏‏

הזכות לפרטיות וחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979

הזכות לפרטיות אף מקבלת ביטוי בגדרי סעיף 2 לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, אשר קובע כי האזנת סתר שלא על פי היתר כדין היא עבירה פלילית.

החוק מאפשר קבלת היתר להאזנת סתר מבוקרת בנסיבות של ביטחון המדינה ולמניעת עבירות ולגילוי עבריינים. תכלית החוק היא, בין היתר, לשמור על פרטיות האדם ולאזן בין הזכות לפרטיות והזכות לביטחון.

הזכות לפרטיות ומגפת הקורונה

הזכות לפרטיות אף עלתה לכותרות במהלך מגפת הקורנה. כך, למשל, בג"ץ פסק, בהרכב מורחב, כי הממשלה אינה יכולה להמשיך להסמיך את השב"כ באופן גורף לסייע בביצוע חקירות אפידמיולוגיות (ראה: בג"ץ 6732/20 האגודה לזכויות האזרח נ' הכנסת (החלטה מיום 1.3.2021).

עוד נפסק כי ככל שהממשלה תבחר להמשיך להסתייע בשב"כ לאחר יום 14.3.2021, עליה לגבש קריטריונים להפעלת שיקול דעתה, ובכל מקרה, החל ממועד זה תוגבל אפשרותה של הממשלה להסמכת השב"כ רק למקרים שבהם החולה המאומת אינו משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית, או שלא מסר כלל דיווח על מגעים.

בג"ץ קבע כי ההסדר המאפשר לממשלה להכריז על הסמכת השב"כ לסייע בביצוע חקירות אפידמיולוגיות לתקופה של עד 21 יום, הוא הסדר חריג הפוגע באופן ממשי בזכות לפרטיות.

עם זאת, נקבע בדעת רוב כי בהינתן הנסיבות החריגות של מגפת הקורונה, המנגנונים שמטרתם למתן את הפגיעה בזכות לפרטיות והתקופה המוגבלת שנקבעה מלכתחילה ביחס למשך תוקפו של החוק, אין מקום להתערבות שיפוטית בתוקף ההסדרים.

חוק הגנת הפרטיות – עוולות ועונשין

סעיף 4 לחוק חוק הגנת הפרטות קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה. המשמעות היא שבמקרים המתאימים, ניתן להגיש תבעה אזרחית נזיקית מכוח פגיעה בפרטיות.

סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטות גם מהווה עבירה, וכי הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד (11), דינו – מאסר 5 שנים.

עם זאת, סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות בשל פגיעה שאין בה ממש.