עיקרון השימוע
post image

ראשיתו של עיקרון השימוע במשפט הציבורי-מנהלי. השימוע נועד לאפשר לאדם או אישיות משפטית אחרת לטעון את טענותיו לפני הרשות המינהלית וזאת בטרם קבלת החלטה על ידה אשר עלולה לפגוע בו.

עיקרון השימוע נגזר מחובת ההגינות הכללית החלה על הרשות המינהלית בפועלה אל מול האזרח. על הרשות המינהלית לקיים את השימוע בלב פתוח ונפש חפצה, וככל והרשות אינה עושה כן – דין החלטתה להתבטל.

על השימוע להיערך בטרם קבלת החלטה מצד הרשות המינהלית וזאת כדי לאפשר דיון הוגן ולשמוע את טענות האזרח בלב פתוח. על כן, ככל ונערך שימוע לאחר קבלת החלטה מצד הרשות המינהלית, ניתן לטעון כי הוא לא נעשה בלב קולט ונפש חפצה שכן הרשות כבר החליטה את אשר על ליבה.

עם זאת, קיום שימוע מאוחר (שימוע בדיעבד) אינו פוסל על הסף את החלטת הרשות המיהנלית, למעט  בנסיבות מיוחדות בהן קיום שימוע בדיעבד לא יוכל לתקן את המעוות שנגרם.

כך, למשל בבג"ץ 549/75 נידונה החלטת המועצה לביקורת סרטי קולנוע לפסול סרט מסוים, ורק לאחר מכן הוצע לקיים שימוע בשאלה אם ראוי לפסול את אותו סרט. כב' השופט ויתקון ציין כי: "נסיבות המקרה שלפנינו הן כאלה ששמיעת האזרח לאחר ההחלטה, כמעט שאפשר לומר עליה שהיא חסרת משמעות.. עלינו לקבוע איפוא שקרתה פה תקלה שאין לה תקנה".


עיקרון השימוע במשפט העבודה

עיקרון השימוע הוחל על ידי בתי הדין לעבודה גם במשפט העבודה – ביחסי עבודה, זאת הן מכוח כללי הצדק הטבעי, והן מכוח חובת ההגינות ותום הלב ביחסי העבודה.

עיקרון השימוע מחייב את המעביד, טרם כל מהלך אשר יש בו משום פגיעה בתנאי העבודה של העובד, ובמיוחד בהליכי פיטורים. על המעסיק לקיים הליך בו הוא מאפשר לעובד להעלות את טענותיו בעניין, להתייחס לכל טענה רלוונטית, ולנסות לשכנע את המעביד בעמדתו.

החלטת המעביד בעניין העובד תתקבל רק לאחר עריכת השימוע ושמיעת טענות העובד במלואן, כך שתעמוד בפניו מסכת העובדות והטענות המלאה, אשר תאפשר לו לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים ולקבל החלטה עניינית וסבירה.

* הסקירה המובאית לעיל אינה מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינה מתיימרת להקיף את מכלול הסוגיות המשפטיות והמנהלתיות בנושא, ובהתאם למצוין גם בתקנון המשרד.